גנדי נ' המוסד לביטוח לאומי / חיפה ע"י הלשכה המשפטית

החלטה

1.תביעת התובע בתיק שבפנינו הוגשה לבית הדין בתאריך 5.5.09, כאשר בכתב התביעה טוען התובע כי הוא זכאי להשלמת הכנסה לתקופה מ- 5.03 ועד 4.08.

הגם שמדובר בגימלה קיומית, והתובע טוען כי הוא לא קיבל אותה מ- 5.03, הוא פנה לבית הדין רק לאחר 6 שנים!!!

הנתבע טען בכתב הגנתו להתיישנות, כאשר התובע הפסיק לקבל גימלה בשנת 2003 על יסוד הוראות חוק ההסדרים.

התובע הגיש תביעה חוזרת להשלמת הכנסה ב- 5.08 והחל מחודש זה הוא מקבל השלמת הכנסה לגימלת הנכות הכללית.

2.אין ספק כי התובע הגיש תביעתו לבית הדין הרבה מעבר ל- 6 חודשים מיום קבלת ההחלטה על הפסקת תשלום קצבת השלמת ההכנסה או מהיום שנודע לו כי אינו זכאי שכן התובע בפועל אינו מקבל השלמת הכנסה מאז 5.03, ועל כך אין מחלוקת.

הננו להפנות את התובע לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות) תש"ל-1969.

בית הדין הארצי פסק בדיון מט/0/170 אוריאל פרת - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ"א 132, בעמ' 135:

"יש להבחין בין מועד להגשת תובענה, דהיינו - המועד לעשיית פעולה כדי להביא עניין לפני בית הדין, לבין מועד לעשיית פעולה במהלך המשפט, דהיינו - בתובענה אשר כבר הוגשה. רק במקרה האחרון ניתנה לבית הדין סמכות להארכת מועד על פי תקנה 105 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשכ"ט-1969. במקרה הראשון ניתן להאריך מועד רק אם נקבעה אפשרות כזו במפורש בתקנות הנדונות במועד להגשת התובענה."

ובדב"ע נו/0/156 יעקב זילברמן נ. המוסד לביטוח לאומי (פסק הדין מתאריך 19.3.97), חזר בית הדין על הלכה זו ושב וקבע כי:

"לאור האמור לעיל, אין מנוס מלחזור ולקבוע, כי בכל הנוגע למועדים להגשת "תובענות" לבית הדין לעבודה, שנקבעו בחוק או בתקנות, אין בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשתם, אלא אם הוסמך לכך במפורש בחוק או בחקיקת משנה, ובתנאים שנקבעו בהם. מאחר והסמכה כזו לא נקבעה, על כן אין מנוס אלא לדחות את הערעור."

ועיין גם בדב"ע לו/0/11 חיים בר אילן נ. המוסד לביטוח לאומי פד"ע ז' עמ' 340.

3.עיין גם בעב"ל 229/07 חנה טושינסקי נ. המוסד לביטוח לאומי אשר בו נדחתה תביעת התובעת לתשלומי קצבת ילדים בגין התיישנות ונפסק:

"המערערת לא הציגה בפנינו טעם המפסיק את הפסקת מרוץ ההתיישנות על פי הפסיקה... כן ראוי לציין את דבריו של השופט פליטמן בעב"ל 27/03 המוסד לביטוח לאומי נ. אליאס חזן: "מיצוי זכויות המבוטחים חייב להעשות בדרכי המנהל שנקבעו בדין, ובהם נקצבו, כדבר שבלעדיו אי אפשר לקיים מינהל, מועדים. התעלמות מהמועדים הקצובים תגרום לשיבוש דרכי המינהל ותביא בסיכומו של דבר לפגיעה דווקא באפשרות מיצוי הזכויות שבדין."

תביעתה של המערערת התיישנה, לאחר שמכתב הדחיה הומצא לה כדין..."

4.עיין בעב"ל 681/08 אבו רמוז נ. המוסד לביטוח לאומי בו חזר בית הדין הארצי על אשר נפסק בעב"ל 31/98 בענין אליהו סולן וקבע כי אין תחולה לסעיף 16 לחוק ההתיישנות על תקופת ההתיישנות להגשת תביעות וערעורים שנקבעו בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי.

בפסק הדין בענין סולן עמד בית הדין על מטרת קביעת תקופת התיישנות מקוצרת בתביעות של מבוטחים כנגד החלטת המוסד לצורך מימוש מהיר של זכות סוציאלית וכן התייחס בית הדין לכך שלחלוף פרק זמן ארוך ממועד מתן ההחלטה ועד להגשת תביעה יש השפעה על האפשרות לנהל באופן אפקטיבי את ההליך.

5.לאור האמור לעיל, כאשר ברור כי התובע אינו מקבל השלמת הכנסה מ- 5.03 והתביעה לבית הדין הוגשה רק ב- 5.09, על פניו נראה כי דין התביעה להדחות מחמת התיישנות.

ככל שהתובע לא יפנה את בית הדין בתוך 30 יום מהיום למועד המפסיק את מועד ההתיישנות בהתאם להוראות חוק ההתיישנות ובהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה, תדחה התביעה מחמת התיישנות.

6.למעקב פנימי בתאריך 10.2.2010.